<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ס"ד</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ומקרדין את הבהמה בי"ט וכ"ש שמקרצפין פי' קירוד במגרה של ברזל שיש לה שינים דקות ועושין חבורה ועם כל זה מותר לפי שאינו מתכוין ולא הוי פסיק רישיה דאפשר שלא יעשה חבורה וקרצוף הוא במגרה של עץ ושיניה גסות ואין עושין חבורה פי' קרצוף מתרגום להתגרד בו לאיתקרצפא ביה. והקירוד שאנו עושין היום נראה לומר שהוא אסור על כל פנים שאי אפשר בלתי השרת נימין ואע"פ שאין מתכוין פסיק רישיה הוא וי"א שאפילו הקירוד שלנו מותר שאין משירין רק הנימין המדולדלין ולא פסיק רישיה הוא ואין ראוי להקל בדבר ולשון הרמב"ם ז"ל בזה מסירין זבובין הנתלים בשער הבהמה וכן פי' בעל הערוך ז"ל. אין מילדין את הבהמה בי"ט אבל מסעדין אותה שאוחזין הולד שלא יפול לארץ ונופחים בחוטמו ונותנין דד לתוך פיו. ובהמה טהורה שרחקה הולד מזלפין עליו משלייתה או נותנין בול של מלח ברחמה כדי שתרחם עליו אבל לטמאה אסור מפני שאינה צריכה.
<h2>דף לב:</h2>
העושה מדורה ביו"ט לא יערוך העצים מלמטה למעלה כדרך שעושין בחול דהוי כבונה אבל שופך העצים בערבוביא או עורך אותם בשינוי שלא יהי' כבונה וכן כל דבר הדומה לבונה כגון שפיתת קדרה ע"ג אבנים וכיוצא בה עושה בשינוי והר"ש ז"ל כתב הילכך כלהו שרו בין סמיכת קדרה בין האחרים דאנן כר' שמעון סבירא לן בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין וכר' יהודה במכשירי אוכל נפש.
